שלמה ויהודית רוטנברג  Slomo & Yehudit  Rhenberg 
                                             

שלמה כותב:

על משלוחי יד, פרנסה וכד'...
   משלוח ידי מטאטא או מנקה רחובותיה של עירנו הקדושה. אם רצונכם בכך, תוכלו לראותי בעמלי במשך ימי השבוע עם מטאטא ואת בידי; סמל נקיונה של קריה נאמנה. ואם בכל זאת מלוכלכים רחובותיה, אל נא תחפשו בי האשם. לכו נא ותמצאו את הסיבה אצל אבות העיר. אך מוטב שלא תחפשו, ותזינו עיניכם בעטרת תפארת ההרים סביב ואל השמים שאינם תמיד כחולים ובהירים. אפשר שגם שם נישא לעתים אבק הליכלוך שעל פני האדמה. יהיה מי מכם שיחשבו כי משלוח ידי אינו מכבד את בעליו. הייתי מוחל על הכבוד אילו היתה פרנסה מצויה. אך במטאטאי ואתי אינני מצליח יותר מאשר לגרף בוץ ואבק דרכים ושיירות לכלוכם של בני האדם. אמנם אודה ולא אבוש, שזה זמן רב מטריד אותי הרעיון להעלות את עצמי מעל מטאטאי עם ענני האבק אל טרקליני השירה, השתוקקתי לשורר עוד כאשר שמעתי משורר מפורסם - דגול וצנוע שאמר לפני שנה לערך, באסיפת בחירות של סטודנטים, כי שני משוררים גדולים לעם ישראל; הוא, המשורר הצנוע שיחיה, ורבי יהודה הלוי זצ"ל. כלומר  יש לנו בהווה משורר גדול והיה לנו בעבר משורר גדול. העתיד לוט בערפל. הדורות הבאים יגידו בודאי עליו שאיש צנוע היה. אותו משורר דגול זיהה בחרוז את בעל החי העתיק ביותר עלי אדמות, את המקק - בז'וק שלא ז'וקק.  ועוד חזר ובחרוזו אמר לז'וק - אנאלאבוק.  זה מצא מאד חן בעיני. אך מחוסר ידיעה יסודית באילן היוחסין של האצולה הערבית לא הרהבתי עוז להמיר את המקצוע שלי הממשי, במקצוע תלוש ובלתי יציב של חרזן שפירותיו ילוקטו לאחר מותו.עתה נתתי את  דעתי וראיתי שבמדורי עיתונים חשובים נוהגים להדפיס שירים. אף קראתי שיר המשנה סידרי בראשית, ומכנה את החתיכה חתיך ואת הכל בטיח, וכלו מזכיר מעין קצב של קיש קוש, ועליו חתום רטוש. על כן החלטתי אף אני לנסות מזלי ולחבר את שירי. הרי סיימתי את מחציתו של בית -ספר עממי. ואפשר ואצליח גם אנכי בעד משכורת לשיר לעשתורת, ואחזור כל דברי המשורר האלילי: כסף כסף, כסף, הכל יענה הכסף וכו' וזה יהיה שיר פורח באויר לפי המתכנת של א. אמיר                                                                          

  שלמה אביטל

                                              מכתב משנת 1941 על הפצצת בתי הזיקוק בחיפה